<h1>הבתים — שערי נטילת ידים שער שני</h1>
<h2>דף קו.</h2>
כל הצריך נטילת ידים אם הטבילן במי מקווה טהורות, ואם הטבילן במים שאובין שבקרקע או במים שאין בהם שיעור מקוה לא עשה כלום, שאין המים שאובין מטהרין את הידים אלא בנטילה, לר"ם. והראב"ד כתב שאין זה מחוור שהרי בעל קרי טובל בהן אע"פ שהם שאובין אם יש בהם ארבעים סאין בקרקע. ודעת הר"ם נראה לנו עיקר.
עד היכן נטילת ידים עד הפרק. ביאר הר"ש הקשרים האמצעים שבאצבעות. ויש מי שכתב עד סוף הכף המחובר לקנה הזרוע. ויש מי שבאר עד סוף קשר אצבעותיו, וזה נתבאר לנו.
<h2>דף קו:</h2>
כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילת ידים, כמו שיתבאר בשערי מקואות. ויש מי שאמר שלא אמרו זה אלא לאותן שאוכלין חוליהן בטהרה, אבל לא לחולין עצמן. ודעת הר"ם שאפילו לחולין חוצץ.
<h2>דף קז.</h2>
אחר שנטל ידיו במים ראשונים צריך שיתן עליהם מים שניים לטהר המים שעל הידים. ומים שניים נוטלין מרביעית לאחד ואפילו לשנים, מחצי לוג משלשה ועד ארבעה, מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה. יש מן הגדולים שכתב שמשיעור רביעית נוטל שתי נטילות אלו מים ראשונים ושניים, אלא שצריך להפסיק ביניהם. ויש מן הגדולים שכתב שלא הצריכו מים שניים אלא כשנטלו שנים מרביעית, אבל אם נטל אחד לבד מרביעית אין צריך מים שניים. לפי פסק הר"ם צריך רביעית לכל שתי ידים למים ראשונים, ואחר כך מים שניים כפי הדרך שבארנו, וזה עיקר.
כמה שיעור המים לנטילת ידים רביעית לשל שתי ידים, לר"ם. ורבים מגדולי המפרשים והפוסקים פסקו מרביעית ואילך נוטלין לאחד ואפילו לשנים, מחצי לוג לשלשה ולארבעה, מלוג (וכן) לחמשה ולעשרה ולמאה. וכתב הר"ש בן אדרת בשם רבותיו אם יש רביעית מים בכלי נוטלין מהם לשנים, כיון שפשט אחד ידיו ליטול ואחד יוצק על ידו ובא שני ופשט יד[י]ו למטה הימנו והקלוח יורד על ידו של ראשון, ולידו של שני שלמטה ממנו ידי שניהם טהורות אע"פ שפחת שיעור רביעית כשמגיעות על ידו של שני ידיו טהורות מפני שבאין משירי טהרה. ופסק הר"ם נראה לנו עיקר. ומה שאמרו נוטלין מרביעית לאחד ואפילו לשנים, ביאר הר"ם במים שניים כמו שיתבאר. אחד הנוטל ידו אחת ואחד הנוטל שתי ידיו, אחד ידו של קטן ואחד ידו של גדול, צריך ליטול מרביעית.
